• November 15, 2019
  • 17 5780, Cheshvan
  • פרשת וירא

Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today

Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today

We will learn the mitzvah of Kiddush Hashem, sanctification of the name of God. Is this a mitzvah which must be sought out and even accepted voluntarily or is it only a mitzvah when there is no way to escape it? This is a fundamental disagreement between the Medieval Poskim (Halachic Authorities). We will review medieval Poskim, as well as Poskim from the Holocaust period to get a better understanding of how Jewish scholars through these periods in various locations viewed this mitzva.

January 2, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 1
Class description

Hello Everyone,

Today was our first shiur on the halachot of Kiddush Hashem. Kiddsuh Hashem is one of the most serious halachot which we need to consider since it is literally a matter of life and death.

Kiddsuh Hashem as a Halachic imperative cannot be discussed without discussing a second imperative, the imperative of “.וחי בהם” Both of these  mitzvot come from verses in Vayikra:

ויקרא פרק יח

(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה’:

ויקרא פרק כב פסוק לב

וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם:

Today’s shiur ( and next week’s as well in all likelihood) was focused on finding the balance between the Torah’s emphasis on the preservation of life at the expense of observing the mitzvot (which is learned from וחי בהם) and the mitzvah of martyrdom (which is learned from ונקדשתי” “). The tension which arises from the collision of these two values is expressed poignantly (if not tragically) in the dialogue between Rabbi Yishmael and his nephew:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב

מיתיבי לא ישא ויתן אדם עם המינין ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה

מעשה בבן דמא בן אחותו של ר’ ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר’ ישמעאל וא”ל ר’ ישמעאל אחי הנח לו וארפא ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת

קרא עליו ר’ ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש

שאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו[1]

אמר מר לא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש איהו נמי חויא טרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל

ומאי ה”ל למימר וחי בהם ולא שימות בהם

ור’ ישמעאל הני מילי בצינעא אבל בפרהסיא לא דתניא היה רבי ישמעאל אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת”ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא ת”ל ולא תחללו את שם קדשי

Rabbi Yishmael’s nephew , בן דמא ,was bitten by a snake. He was approached by a certain Ya’akov of Kfar S’chanyah who offered to cure him. The Gemarah says that Ya’akov was a מין which in this case means an early adherent of Christianity.[2] Rabbi Yishmael refused to allow Ya’akov to approach his nephew, בן דמא. בן דמא appealed to his uncle to allow Ya’akov to cure him, promising to prove to Rabbi Yishmael with a verse from the Torah that this is permitted. As it turned out, Ben Dama died before Ya’akov could attempt to cure him and Rabbi Yishmael announced that Ben Dama was fortunate because he died without sinning.

The Gemrah asks, what pasuk was Ben Dama going to cite to his uncle? The Gemarah answers that he was going to cite “.וחי בהם” The Gemarah then presents us with Rabbi Yishmael’s position. Rabbi Yishmael held that וחי בהם is operative only when a person is threatened by a non-Jew in a non-public[3] setting. In such a circumstance a person may even worship an idol. However when a person is threatened with death if he does not worship an idol publicly, he must accept death because to worship the idol would be a violation of “ וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי… [4]

The Gemrah discusses Kiddush Hashem in greater detail in masechet Sanhedrin:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה לא

והא תניא אמר רבי ישמעאל מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא תלמוד לומר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי

אינהו דאמור כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך

גילוי עריות ושפיכות דמים כדרבי דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור רוצח גופיה מנא לן סברא הוא דההוא דאתא לקמיה דרבה ואמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת השמד אבל בשעת השמד אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אמר רבי יוחנן

אפילו שלא בשעת השמד לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבא בר יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא וכמה פרהסיא אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם

The Gemarah in Sanhedrin presents the opinion of ר”ש בן יהוצדק . He holds that there are three sins which may never be violated under any circumstances. They are idolatry, forbidden sexual relations and murder. With regard to the other mitzvot, the halacha is as follows.

If the gentile threatens the Jew to sin for the gentile’s own benefit (for example, he orders him on pain of death to cook his meal on Shabbat) then the Jew should violate the Sabbath and cook the meal. If however the gentile orders the Jew to sin simply because he wants the Jew to sin then, if this is happening publicly, the Jew must refuse to sin and accept martyrdom. If this is not being done publicly then the Jew should violate the mitzvah.

The Rambam and Shulchan Aruch hold like the view of ר”ש בן יהוצדק and the suggyah in masechet Sanhedrin.

The last issue which we discussed yesterday was the question if one can be “מחמיר” by Kiddush Hashem? Is there any sort of merit to refusing to violate a mitzvah when threatened with death in a situation when the Gemarah says one may violate the mitzvah?

The Rambam is emphatic in his rejection of this possibility:

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה

הלכה ד

כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו….

Other Rishonim say that a person can choose to be מקדש השם where it is not obligatory:

ספר מצוות קטן מצוה ג

ושאר מצות בצנעה יעבור ואל יהרג, אם ירצה. אבל מדת חסידות שלא יעבור

ספר החינוך פרשת אמור מצוה רצו

מצות קידוש השם

….ומה שמצינו מעשים לחסידים הראשונים שנהרגים על ביטול מצוה, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה, מה לך יוצא ליסקל, על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליצלב, על שנטלתי את הלולב, מדת חסידות עשו הם, וראו שהדור היה צריך לכך, והיו חכמים גדולים ראויין לכך להורות על זה. שאלמלא כן שהיו גדולים וחכמים, לא היו רשאין למסור נפשם למות, שלא לכל אדם יש רשות ליהרג במה שלא חייבונו זכרונם לברכה ליהרג עליו, ולא עוד אלא שמתחייב בנפשו הוא. …..

The Shulchan Aruch, which as a rule accepts the opinions of the Rambam, rules that one may accept Kiddush Hashem where it is not obligatory:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז

…ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג, רשאי, אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת.

This is a summary of yesterday’s shiur. Thanks to everyone who participated.

Stuart Fischman

 

 

 

[1] This phrase comes to explain the difference between paganism and מינות . It is permitted to obtain care from a pagan healer once it is ascertained that he has no homicidal intent. On the other hand it is forbidden to have anything at all to do with מינים because they may lead a person astray.

[2] The word “מין” was used to describe , as a rule the early Christians.  This can be seen in uncensored works of the Rishonim (such as the Mossad HaRav Kook edition of the Ritva) on our suggyah who explain that יעקב was a follower of Jesus and was going to heal בן דמא by praying to him.

[3] That is to say, when a person is threatened in front of fewer than 10 Jews.

[4] The Tosafot oint out that Ya’akov apparently offered to publicly cure בן דמא.

January 9, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 2
Class description

Hello Everyone,

When we learn the halachot of Kiddush Hashem we are learning Torah but “Halachah l’Ma’aseh” –“practical halachah.” In the previous semester we studied the laws of בשר בחלב which is of course very practical. We all need to know how to manage our kitchens in order to avoid any problems of kashrut. But, baruch Hashem, we are no longer faced having to make literally life-or-death choices as gentiles lay siege to our synagogues.

This was not the case in medieval Europe. The Poskim of that era were called upon to decide how we should respond when we were being forced to accept baptism. And the rabbis did not always agree on what the  proper response should be. We saw last week that the Rambam and Ashkenazi authorities disagreed about accepting martyrdom when this is not needed according to the Gemarah. The Rambam held that Kiddush Hashem is a mitzvah only in the circumstances described in the Gemarah. In any other case dying to avoid violating a mitzvah is suicide. The Ashkenazi authorities wrote that accepting martyrdom in those cases is viewed as Kiddush Hashem.

Until now we have only dealt with Kiddush Hashem when the gentile will kill the Jew who refuse to sin. Yesterday we discussed the question whether a person may take his or her own life out of fear that she may waver at the critical moment and yield to the gentile threats. An even more chilling question is whether one may kill one’s own children out of fear that the gentiles may seize them and raise them as non-Jews. This chilling testimony from the period demonstrates how these halachot were part of everyday life:

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק ט פסוק ה

(ה) ואך את דמכם וגו’. אזהרה לחונק עצמו ואמרו בב”ר יכול אפי’ כחנניה מישאל ועזריה ת”ל אך פירוש יכול אפילו כמו אלו שמסרו עצמן לקדוש השם שלא יוכל לחבול בעצמו אם הוא ירא שלא יוכל בעצמו לעמוד בנסיון ת”ל אך כי בשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג עצמו. וכן בשאול בן קיש שאמר לנערו שלוף חרבך ודקרני בה וכו’ ת”ל אך שאם ירא אדם שמא יעשו לו יסורין קשים שלא יוכל לסבול ולעמוד בנסיון שיכול להרוג את עצמו. ומכאן מביאין ראיה אותן ששוחטין התינוק בשעת הגזירה. ויש שאוסרין ומפרשים כן יכול כחנניה וחבריו שכבר נמסרו למיתה ת”ל אך אבל אינו יכול להרוג את עצמו יכול כשאול שמסר עצמו למיתה ת”ל אך פי’ שאינו יכול לחבול בעצמו כלל ושאול שלא ברשות חכמים עשה, מהר”ש בר אברהם המכונה אוכמן.

ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד כי היה ירא שיעבירום על דת והיה רב אחד עמו והיה כועס עליו ביותר וקראו רוצח והוא לא היה חושש. ואמר אותו רב אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפסוהו עכו”ם והיו פושטין עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואחר כך נתבטלה הגזרה ואם לא שחט אותן התינוקות היו ניצולין:

The דעת זקנים discusses two questions. If a person is threatened with torture if he refuses to accept baptism and he is afraid that he will not be able to withstand the torture, may he commit suicide? Some authorities said in this case suicide is permitted and others forbade it. The second question is whether it is permitted to kill children rather than have them taken away by the gentiles? Again some authorities said that this is permitted and others forbade this act.

Another question which we saw was the permissibility of fleeing a community facing forced conversion. If one flees is this an act of cowardice? Is this a failure to be מקדש ה’? Is this a betrayal of the community? Or perhaps is this the way to fulfil the mitzvah of וחי בהם?  The פתחי תשובה addressed this question citing the שבות יעקב:

פתחי תשובה יורה דעה סימן קנז

(ח) יהרג ואל יעבור ע’ (בתשובת שבות יעקב ח”ב סימן ק”ו) שנשאל פעם אחת שגזרו עליהם גזירה להעברת דת שמחוייבים ליהרג ולא לעבור ומקצתן יכולין לברוח אי מחוייבים לברוח כדי להציל נפשם דלא יהיו כמאבד עצמו לדעת או נימא דאל יפרשו מן הצבור שמחוייבים למסור את נפשם על קידוש השם והשיב דאף דמדברי התו’ בפסחים דף נ”ג ע”ב גבי חנניה מישאל ועזריה מבואר דאפילו יכולין להמלט על נפשם אין לברוח זה אינו דוודאי היכא דאפשר לקיים שניהם שלא לעבור על המצוה ולקיים וחי בהם עדיף ודברי התוס’ אפשר לתרץ ומ”מ אם רוצה להחמיר ע”ע שלא לברוח ולמסור נפשו לקדש השם ברבים שממנו ילמדו אחרים לא מקרי מאבד עצמו לדעת ע”ש:

We saw from the sources that we studied yesterday that the Jews of medieval Europe faced terrible tests of their faith in Hashem. If we exist as a  people it is a testimony to their adherence to the Torah in the face of oppression.

We ended the shiur with this passage from the writings of Rav Moshe Shternbuch שליט”א:

שו”ת שרידי אש חלק ב סימן לד

ויש לחקור – אי יחיד רוצה למסור נפשו כדי להציל חבירו אי רשאי או לא, דבכל מקום דקיימא לך יעבור ואל יהרג איפליגו המפרשים אי יכול להחמיר על עצמו או לא, [עמוד תכד] דהרמב”ם וסיעתו סוברים דמתחייב בנפשו, והתוספות ורא”ש סוברים דמיקרי חסיד.

ובאמת יש לתמוה היאך יכול היחיד להחמיר על עצמו כיון דהתורה התירה, וכדכתיב “וחי בהם” ודרשו חז”ל “וחי בהם ולא שימות בהם”, הא הוה מאבד עצמו לדעת, ואטו חולה שיש בו סכנה יכול להחמיר על עצמו שלא להתרפאות באיסורין או לחלל את השבת, הא ודאי מיקרי מאבד עצמו לדעת. ושוב קשה, היאך פסקו הפוסקים דבשאר איסורין ומחמיר על עצמו נקרא חסיד, הא התורה התירה, והיה לן לומר דמיקרי מאבד עצמו לדעת (שוב מצאתי שהפר”ח בהגהותיו על הרמב”ם מקשה כן, ומסיק מזה להלכה כהרמב”ם דהמחמיר מתחייב בנפשו)?

אמנם נראה פשוט דטעם הפוסקים שהתירו הוא, משום דס”ל דלא מיקרי מאבד עצמו לדעת אלא במקום דממית עצמו בלי תועלת רק קץ ומיאס בחיי עולם הזה, אבל במקום דהמית עצמו כדי לקדש שם שמים לא מיקרי מאבד עצמו לדעת. וכן דרשו בילקוט על האי קרא “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” יכול כחנניה מישאל ועזריה ת”ל אך, עיין שם. והיינו משום דכוונתם לקדש שם שמים שוב לא מיקרי מאבד עצמו לדעת, אבל חולה שיש בו סכנה המחמיר על עצמו לא קידש בזה שם שמים, דהתורה התירה פיקוח נפש, ורק באנסוהו עכו”ם אף דהתירה תורה מכל מקום אם לא רצה להיכנע לעכו”ם – קידש שם שמים, ותו לא מיקרי מאבד עצמו לדעת [טז].

As we learned, the Rambam and the Ashkenazi rabbis disagreed over the question of accepting martyrdom in a situation that the Gemarah does not require such action. The Rambam says that to do do is in effect an act of suicide. It is a terrible sin and not a mitzvah at all. What then is the reason for the Ashkenazi ruling? Why do they seemingly ignore the rule of “?וחי בהם”

Rav Shternbuch suggests that in the view of the Ashkenazi rabbis suicide is a pointless taking of one’s life. For example, if a person is ill on Shabbat we apply “וחי בהם”  and say that it is an absolute obligation to violate the Shabbat to save the person’s life. Nobody could ever say that it would be a קידוש ה’ to observe the Shabbat and allow the person to die. Even the sick person himself does not have the option of choosing to die in honor of the Shabbat.

In the case of gentiles forcing a person a person to sin where the situation is not “classic Kiddush Hashem” ( for example if the Jew is being forced to eat pork but it is not in the presence of ten Jews) his or her death may be viewed as an example of loyalty to the Hashem and so is not pointless. A death which may inspire others is not viewed as suicide according to the Ashkenazi Poskim.

This is a summary of yesterday’s class. Thanks to everyone who participated.

Stuart Fischman

 

January 16, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 3
Class description

Hello Everyone,

Philosophy students are often challenged by their teachers to solve what is known as “the trolley problem.”[1] The problem is as follows: Imagine yourself standing by a lever which controls a section of trolley tracks. A trolley is coming down the rack and is headed for a large group of people. If you do nothing, then the trolley will collide with the large group of people killing m and injuring many, if not all of them. You have the opportunity to pull on the lever which will send the trolley down a different section of track where a man is tied down. By pulling on the lever you will surely kill the man tied to the track but you will have saved the others. What should you do?

This question has ( as far as I know) no easy answer. An entire body of literature known as  “trollyology” has grown up around this problem and it has been analyzed and reformulated from many different aspects.

There is of course no easy answer to the trolley problem ( hence its appeal to teachers as tool for provoking debate in the classroom).  Yesterday we saw the Halachah’s equivalent of the trolley problem. However, unlike the trolley problem this was a real and terrible problem which was placed before the rabbis of the Kovno Ghetto[2] during the Holocaust.  This is the story told by Rav Ephraim Oshry who survived the ghetto and published the Halachic rulings that he was called upon to give during the Holocaust period in a multi-volume work titled “. שו”ת ממעמקים”

The SS commander of the ghetto told the Jewish council that he is presenting them with 5000 “white cards.” These “white cards” were to be distributed to the workers in the ghetto. Only workers holding these white cards would be allowed to remain in the ghetto with their families. All of the other prisoners of the ghetto would be sent away. At that time the population of the ghetto was about 30,000 people of whom there were 10,000 workers. What should the Jewish council do? By distributing the cards they would be sentencing the non-recipients to death. Do they have that right? Perhaps they should simply refuse to cooperate and let the Nazis ימ”ש make the selection themselves? Must they prevent people from stealing cards, since those poor people were only trying to save their lives?

These were the choices that Rav Oshry zt”l  and the Rabbi of Kovno, Rav Avraham Shapira zt”l faced.

Rav Oshry  addressed the issues basing himself on the suggyaot which we studied yesterday.

Murder is one of the three sins which a person may never violate. The reason that murder may never be condoned is not learned from a דרשה. This absolute prohibition is based on a simple logical argument taught by Rava:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כה עמוד ב

מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי

A man came to Rava with his own, personal “trolley problem.” The ruler of his town gave him an order, kill a certain person or you will be killed. This unfortunate man came to Rava seeking guidance; what should he do? Rava said you may not kill that person. How can you say that your blood is redder than his, may his blood is redder than yours?

Rashi explains Rava’s statement:

רש”י מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

מאי חזית דדמא דידך סומק טפי – מי יודע שיהא דמך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם חבירך, הלכך אין כאן לומר וחי בהם ולא שימות בהם, שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם של ישראל להקדוש ברוך הוא, וכאן שיש אבוד נפש חבירו לא ניתן דבר המלך לדחות שצוה על הרציחה.

We saw in the first class on Kiddush Hashem that for 610 out of the 613 mitzvot the pre-eminent obligation is the preservation of life- “.וחי בהם” Only three prohibitions, idolatry, sexual immorality and murder, are the exceptions. Murder, Rava explained, is excluded from וחי בהם because no life will be saved by violating the prohibition of murder. Yes, it is true that this unfortunate man was trapped in a horrible situation by a despotic rule. Nevertheless this man has no right to take another’s life to save his own.

This is one discussion about the prohibition of taking another person’s life. There is a second discussion in the Talmud Yerushalmi:

משנה מסכת תרומות פרק ח משנה יב

וכן נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו אחת מכם ונטמא ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ח

תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפי’ כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו

א”ר שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי

עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזיל ליה ללוד גבי ריב”ל אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבון ליה לן אנן מחרבין מדינתא סלק גביה ריב”ל ופייסיה ויהביה לון והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה א”ל ולא משנה עשיתי א”ל וזו משנת החסידים

The Mishnah discusses a case where a group of women is surrounded by men who demand that one woman behanded over to them to be raped. The women are threatened that if they do not comply then they will all be raped. The Mishnah says that they must refuse to comply- it is forbidden to hand a Jew over to the gentiles.

The Talmud Yerushalmi then quotes the Tosefta.. The Tosefta says that if a town is surrounded and the forces surrounding the town demand that one Jew be handed over to be killed. These forces threaten the townspeople that if they do not comply then they will enter the town and kill everyone. The Tosefta says that the townspeople  may not comply- it is forbidden to hand over a Jew to be killed. But the Tosefta makes an exception to this rule. If the person whom the gentiles are demanding is someone like שבע בן בכרי then the townspeople may hand him over and save themselves.

Who was שבע בן בכרי? He was a man who launched a rebellion against דוד המלך and so was condemned to death as a rebel. Why does the Tosefta say that we may handover a person “singled out like “? שבע בן בכרי” Resh Lakish says that the Tosefta means that we may only hand someone over if he is justly condemned to death as שבע בן בכרי was sentenced to death. Rabbi Yochanan says that שבע בן בכרי is merely an example of someone who was singled out by a besieging army.[3]

The Yerushalmi then goes on tell the story of Rabbi Yehoshuah ben Levi. There was person named Ulla bar Kushav who was  being pursued by the Romans. Ulla fled to the city of Lod where Rabbi Yehoshuah ben Levi lived The Romans demanded that Ulla be handed over to them. If this would not be done the Romans threatened to kill everyone in Lod.

Rabbi Yehoshuah ben Levi tokk the Roman’s threat seriously and he sought out out Ulla. He spoke to Ulla and persuaded him to surrender to the Romans.

The story goes on. אליהו הנביא used to visit Rabbi Yehoshuah.  After the incident with the Romans and Ulla, Eliyahu stopped visiting him. Rabbi Yehoshuah fasted many times and eventually Eliyahi came to him. Upon seeing Rabbi Yehoshuah, Eliyahu said that he is not in the habit of visiting informers. Rabbi Yehoshuah protested his innocence, citing the Tosefta which says that if someone was singled out by the besieging force he may be handed over. Eliyahu replied:

וזו משנת החסידים?

We saw two suggyaot. According to Rava in the Bavli, murder is never condoned because it can never be morally defended. No one can ever say that his life is more valuable than another’s. No one can ever commit murder according to Rava. But Rava’s argument should teach a second lesson. No one should ever be expected to give up his life to protect someone else. If my blood is not redder than his, can he claim that his blood is redder than mine? Why then does the Rambam hold like Resh Lakish who says that the only person who can be handed over to be killed is the person who is actually deserving of death? Why must I protect someone at the cost of my own life?

The Kesef Mishneh in his commentary to the Rambam asks this question. He answers that Resh Lakish may indeed have a different theory for explaining why murder is יהרג ועל יעבור and he may not accept Rava’s theory. What would be defensible according to Rava would not be defensible to Resh Lakish and the Rambam who rules like him.

The Chazon Ish wrote on this subject. He explains the Tosefta according to the rules of רודף . A רודף is a person pursuing another person with the intention to rape or kill her. A רודף can be killed by any onlooker. The Chazon Ish says that when a person’s presence in a city threatens the entire city he is in effect a רודף and the people of the city have the right to protect themselves. The מחלוקת between Resh Lakish and Rabbi Yochanan is how to apply the law of  רודף to the situation of the Tosefta. According to Resh Lakish the fugitive is a רודף only when the gentiles claim that he is guilty of a capital crime ( as was the case of שבע בן בכרי). If however the fugitive has been singled out for no reason then he is not a רודף and we have no right to hand him over.

Rabbi Yochanan says that we can only make decisions based on the present state of affairs. If right now gentiles have laid siege to a town and how demanded that someone be handed over to them, that person, tragically and through no fault of his own, has become a רודף and the people of the town have the right to defend themselves by handing him over.

This is a summary of yesterday’s shiur. Thanks to everyone who participated. Next week I hope to study with you the teshuvah of Rav Oshry zt”l to see how he ruled in the ghetto of Kovno.

Stuart Fischman

[1] https://www.psychologytoday.com/blog/is-america/201401/trolleyology

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/Kovno_Ghetto

[3] See Shmuel 2 chap. 20.

January 23, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 4
Class description

Hello Everyone,

In yesterday’s shiur on Kiddush Hashem we studied the teshuvah of Rav Oshry zt”l regarding the events in the Kovno ghetto.

In the Kovno  ghetto, there were 30,000 Jews. The commander of the SS ימ”ש came to the Jewish council with the announcement that except for 5000 workers the entire ghetto was to be evacuated. The SS officer then gave the council 5000 cards that would permit the bearer to remain the ghetto.

Rav Oshry was one of the rabbis of the ghetto and he assisted the great gaon, Rav Avraham Kahana-Shapriro. The rabbis asked Rav Shapiro what should be done with the passes. On the one hand there is the Yerushalmi which we studied last week. The Yerushalmi says that if gentiles demand that the Jews hand someone over to be killed it is forbidden to accede to the demand unless the person in question is actually  חייב מיתה . The Rambam and Rema in Shulchan Aruch rule like this Yerushalmi. In the case of the passes it was clear that by distributing the passes to 5000 people the council members are sending 25,000 to their deaths. Rav Oshry wrote that initially he fwlt that based on the Yerushalmi the council could not have anything to do with distributing the passes.

However, upon reflection Rav Oshry changed his mind. He thought that based on the ש”ך in Choshen Mishpat the cards may be distributed. The ש”ך quotes the 16th century authority מהריב”ל who wrote about a similar situation ( though his question was one of taxation and of selecting who shall live).

מבריב”ל discusses a despotic ruler who is going to raise taxes on certain people. מהריב”ל wrote that if the king made a list of individuals whose taxes will be raised it is forbidden for someone to persuade the despot to remove a particular name. The reason is that for every name removed another name will be added and no one may be saved at the expense of someone else. But then the מהריב”ל discusses a different scenario. If the despot has only begun to plan the tax increase and no names have been placed on a list as yet, then it is permitted to persuade the king not to add a particular name to the list. The מהריב”ל  distinguishes a situation where people are already “trapped in the king’s net”- “ונלכדו ברשתו” and a situation where no one has been singled out.[1]

Rav Oshry zt”l held in his final analysis that the situation facing the Jews in Kovno resembled the second case of  מהריב”ל . The Germans ימ”ש had not selected specific people to be sent out of the ghetto. In essence everyone in the ghetto faced deportation. The Germans merely said that whoever has a permit to remain will be allowed to remain. Therefore by giving out permits to 5000 people the council was not creating a new situation for those not receiving a permit.

Rav Oshry did not feel qualified to rule on this matter on his own so he consulted the aged Rav Avraham Shapiro who was the Rav of Kovno.[2] Rav Shapiro spent the entire night thinking the matter over. He ruled that since the entire ghetto is threatened there is no choice but to accept the Germans’ offer and distribute the 5000 passes. To do otherwise was to risk the extermination of the entire population of the ghetto.

Rav Oshry zt”l  survived the war. He came to live in New York and he published the teshuvot that he gave while in the ghetto with the title שו”ת ממעמקים. This collection is a remarkable testimony to the moral heights that the prisoners in the ghetto reached. Despite being terrorized and suffering the barbarous treatment they still remained loyal to the Torah and sought out the Torah’s teachings. Their example is the truest form of  קידוש ה’ that I can imagine.

Thanks to everyone who participated in the class.

Stuart Fischman

[1] The distinction is based on a Gemarah in masechet  Yevamot from where we can learn that if no one has yet been selected for a punishment one can act to prevent an individual from being selected.

[2] I would add here a remarkable story. When the war broke out, Lithuania was conquered by Russia. Rav Shapiro at that time was in Switzerland. The son of Rav Shapiro resided in the United States and sent visas to his father allowing to flee the war and to live in safety in the United States. Despite the pleas of his son, Rav Shaprio refused to travel to the United States and he returned to Kovno. He told his son that as the Rav of Kovno he is like the captain of a ship, and when a captain’s ship is in danger his place is on board his ship. Rav Shapiro died in the ghetto.

January 30, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 5
Class description

Hello Everyone,

In yesterday’s shiur on Kiddush Hashem we discussed the issue of heroism. It is forbidden to hand someone over to be killed even if this refusal will lead to the killing of an entire community. This  is what we learned last week. However, may someone voluntarily accept this fate in order to save the community? Is it permitted to be a hero? Is this a form of Kiddush Hashem? Is there a difference between giving up my life to save one person as opposed to saving a community?  How does the Halacha view the subject of war and the necessity for soldiers to risk their lives?

The Gemara discusses the subject of giving up one’s life in Baba Metziah:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א

שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך

In this case a person has two options. He can keep his water for himself and reach the nearest village safely, but his travelling companion will die of thirst. Alternatively, he can share his water. This will prolong his companion’s life but ultimately they will both die. Ben Patorah ruled that he must share his water; one must not see someone else’s death. Rabbi Akivah ruled differently. Based on the pasuk “וחי אחיך עמך” he held that a person’s primary task is to care for himself. Only when one has taken precautions to preserve his own life can he turn his attention to others.

We must keep in mind that Rabbi Akiva’s teaching is only valid in most situations. In a case where someone has been ordered to kill someone he must refuse even though he will put to death because of this refusal. Murder is יהרג ואל יעבור. The reason for this is the idea of “.מאי חזית”  I cannot claim that my life is more precious than the life of another.

So what have we seen? I have no obligation to give up my life to save someone else. I also may not kill someone to save my own life. Where does this leave heroic self-sacrifice?

Rav Menashe Klein zt”l  discusses this in his teshuvot “. משנה הלכות”  He writes that “חייך קודמין” is a commandment of the Torah. It is not only teaching that I have no obligation to give up my life. It teaches that I may not give up my life. To follow the teaching of Ben Patorah is an act of suicide. I may not murder in order to save my life because of the idea of “.מאי חזית But “מאי חזית” works both ways. My life is not more valuable than someone else’s, but no one else’s blood is more valuable than mine.

Rav Klein goes on to discuss a situation where the rhetorical question of “מאי חזית” can actually be answered. If a great scholar and saint is sentenced to death may someone offer to die in his place?  Rav Klein zt”l quotes the ספר חסידים that such an act of self-sacrifice is permitted. In such a case it is clear that one life is indeed more precious than the other and one may sacrifice one’s life to save the more valuable one.[1]

Rav Kook zt”l   in his teshuvot שו”ת משפט כהן has a different approach to the question. Rav Kook bases his approach on the laws of abortion. The Halacha permits aborting a fetus in order to save the life of the mother. However, once the baby is in the process of leaving the birth canal he may not be killed in order to save the life of the mother. Rav Kook says that this Halacha is absolute. Even if the mother would be a woman of the stature of מרים הנביאה would not kill the bay to save her life. In that case,  there is certainly no doubt whatsoever that the mother’s life is of greater value to society than the baby’s. Nevertheless we do not say that the concept of מאי חזית has an answer; we will not say that “the mother’s blood is redder.”

Rav Kook asks, “Why not?” Why can’t we say that the answer to the question of מאי חזית is obvious? Rav Kook answers his question by citing the Halacha known as ,אומדנא- “assessment.” In the Halachic system of criminal law verdicts must be based on the testimony of witnesses. We don’t accept assessments of the situation. The Gemarah tells the story of Shimon ben Shetach who was the head of the Sanhedrin. Shimon ben Shetach saw a man armed with a sword chase another man into a room. Shimon ben Shetach saw the man standing with sword bloodied over a bleeding corpse. Shimon ben Shetach then said that he cannot bring this man to trial because he is the sole witness.[2]

The Rambam says that to say that one life is of greater than another is an assessment by us of the relative value of the two lives. Rav Kook goes on to say that even saying  that many lives are of greater value than a single life would be an assessment by us. Only Hashem can say what life is more valuable. This, Rav Kook says, is the reason that a community, even on pain of total extermination, may not hand someone over to the Gentiles to be killed.

However, Rav Kook says that a person may choose on his own to surrender himself to the Gentiles to rescue a community. The reason for this is that “assessing” is forbidden only to third parties such as judges or communities acting like judges. An individual may decide that he wishes to save the community and this is his choice of how to apply the laws of Kiddush Hashem.

When the issue is whether a soldier may risk his life to save a wounded comrade the issues are entirely different. Both Rav Kook in שו”ת משפט כהן and Rav Waldenberg zt”l in his  שו”ת ציץ אליעזר say that the Torah’s laws for the conduct of war are simply separate from other mitzvoth. The mitzvah of וחי בהם cannot be applied. If this were not the case the Torah would simply have forbidden us from ever going to war. The fact is that the Torah permits not only the conquest of Israel  and defensive wars (מלחמת מצוה) but wars for territorial gain as well .(מלחמת רשות) This being the case every soldier is expected to risk his life to rescue a wounded comrade.

This is a summary of the shiur . The shiur tself only touched upon these important issues which deserve greater study.

Thanks to everyone who participated in the shiur.

Stuart Fischman

[1] Rav Klein though says the matter is .צריך עיון

[2] Shimon ben Shetach went on to say that Hashem has many agents. The man with sword was bitten by a snake and died.

February 6, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 6
Class description

Hello Everyone,

In yesterday’s shiur on Kiddush Hashem we studied a question which was literally a matter of land death. Is it permitted to dress as Gentile in order to fool the gentiles who sought to convert or kill Jews.

At first glance it would seem that this question was already answered by the Gemarah:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א- עמוד ב

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת השמד אבל בשעת השמד אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו שלא בשעת השמד לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבא בר יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא

Rav teaches that when there are decrees against the Jews (שעת השמד) one may not even change one’s shoelaces if that would make him or her appear as a non-Jew. Be that as it may, the question was addressed by the תרומת הדשן who was one of the great Ashkenazi authorities of the medieval period:

תרומת הדשן סימן קצו

שאלה: יש מקומות שגוזרין רשעי האומות שלא יעבור בן ברית בהן, ואשר ימצא דתו לתופשו על נפשו, רשאי בן ברית להשתנות להתדמות בגדיו /בבגדיו/ לנכרי, ללכת בגלוי ראש כמו הנכרים כדי שלא יכירוהו או לאו?

The תרומת הדשן goes on to explain that when the Gemarah said that ייהרג ועל יעבור applies even to shoelaces that is a circumstance where a Jew has been apprehended by the Gentiles and they order him to change his shoelaces as a sign that he has abandoned the Torah and is no longer a Jew. However, when a person wishes to disguise himself a sa Gentile to escape detection, that is a different matter altogether. The תרומת הדשן says in his conclusion that it may be permitted to disguise oneself as a non-Jew in order to avoid danger. He adds that these questions can only be answered after due deliberation since we must not give the impression that we accept a foreign religion.

The Shulchan Aruch apparently rules that one may disguise oneself as a Gentile as long as one does not actually cliam to be a Gentile.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז

סעיף ב

אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו. אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו בשעת הגזרה, מותר כיון שאינו אומר שהוא עובד כוכבים.

During the Holocaust period this question acquired tremendous urgency. If one could acquire documents identifying oneself as a Christian this could save one’s life. Whether or not one could present these documents to a German (or Polish[1]) official in order to escape arrest is discussed by two of the great Poskim who survived the Holocaust. They are Rav Ephraim Oshry zt”l and rav Menashe Klein zt”l.

While Rav Oshry was imprisoned in the Kovno ghetto he was asked if it permitted to use baptismal certificates to escape and go to join the partisans. Rav Oshry , citing the Rambam, said that it is forbidden. This what the Rambam writes in his :ספר המצוות

ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה ט

והמצוה התשיעית היא שצונו לקדש השם והוא אמרו (אמור כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק. ואף על פי שבא עלינו מכריח גובר יבקש ממנו לכפור בו יתעלה לא נשמע ממנו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו ואף על פי שלבנו מאמין בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם רוצה לומר מסירת נפשנו למות ביד האונס על אהבתו ית’ ואמונת יחודו.

The Rambam specifically writes that it is forbidden to falsely say that one is not a Jew. Rather, when we are challenged as to our faith the mitzvah of Kiddush Hashem requires that we declare our faith even if doing so may cost us our lives. Rav Oshry explains that presenting documents that state you are a Christian is not any different from saying that one is a Christian. Therefore none of the leniencies of the Shulchan Aruch are relevant here.

Rav Menashe Klein zt”l wrote a teshuvah to Rav Oshry respectfully disagreeing with him. He said that forged documents were used by thousands of people to escape the Nazis and their collaborators. Even great tsaddikim used forged documents. According to Rav Oshry there was an absolute mitzvah to use any and every means to escape the Nazis. All that is forbidden under those situations is to say, “ I am not a Jew.”

This is a summary of the shiur. It is a  memorial to all those Jews who suffered and were killed by the Nazis .ימ”ש

Stuart Fischman

[1] I apologize to the Polish government and I hope that I do not drag the WebYeshiva into an imbroglio . However my father z”l who was born in Poland and  survived Auschwitz told me that the Poles were terrible.

February 13, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 7
Class description

Hello Everyone,

In yesterday’s shiur we studied the subject of how Jews should be treated when they choose to return to the Jewish community if they converted to another faith to escape death.

I think that we can understand the sensitivity of this issue. If a Jew escaped the persecution of his fellow Jews by accepting the religion of the oppressors how should he be received when he returns to his people? I imagine that people who survived attacks by marauding Crusaders of murderous members of the SS may not have been very welcoming towards people who accepted Christianity in order to save their lives. Did the people whose family members accepted death and heroically fulfilled the mitzvah of Kiddush Hashem need to ignore the apostasy of those who failed this most difficult test?

This question was addressed in the 10th century by Rabbeinu Gershom and in the 20th century by Rav Oshry. The discussion begins with a suggyah in masechet Menachot:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד א

מתני’ הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואין צריך לומר לדבר אחר שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה’ בירושלים כי אם אכלו מצות (בקרב) +מסורת הש”ס [בתוך]+ אחיהם הרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלין ולא מקריבין

During the Second Temple period besides the בית המקדש  there was a competing temple in Alexandria. The Mishna tells us that Kohanim who worked in that temple as well as Kohanim who served in pagan temples were not permitted to work in the Beit Hamikdash.

The Tosafot quote a work titled Sefer Hazahir who ruled, based on this Mishna, that Kohanim who converted to other religions lose their privileges. They are not called to read first from the Torah and they may not perform The Priestly Blessing. The Rambam also rules like this:

רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ג

העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו’, וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות וגו’, וברכה כעבודה היא שנאמר לשרתו ולברך בשמו, וכן כהן שהמיר לעכו”ם אף על פי שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם, ושאר העבירות אין מונעין.

Rabeinu Gershom ruled that we must allow the Kohanim who repent to return to their former status. He gave two reasons for this ruling. First, he said thatwe have no basis for applying the rule of the Mishna which discusses the Beit HaMikdash to the synagogue service. Second, he said that we must be welcoming to penitents. If we treat the penitents differently from other Kohanim they may return to Christianity out of resentment. Rabbeinu Gershom points out the that it is absolutely forbidden to remind a penitent of his former behaviour and misdeeds. This is the prohibition of אונאת דברים. To deny a penitent Kohen the first עליה לתורה would be a violation of אונאת דברים.

The question was posed a few centuries later to the תרומת הדשן who was the leading Posek of the 14th century in central Europe. He was asked how to receive penitents. He quoted the סמ”ק who made the following interesting point. There are people who claimed that penitents must do something to be re-admitted to the Jewish community. Specifically they were asked to accept a certain amount of fasts and other afflictions. I think that this expectation was based on the idea of   תשובת המשקל which was espoused by the Chasidei Ashkenaz and codified in the ספר הרוקח.

The Terumat Hadeshen advised the people who sent the question not to be carried away with the idea of תשובת המשקל :

יראה דאין להוסיף ולהרבות עליו יותר מדי

The Terumat Hadeshen said, quoting the סמ”ק, that penitents actually suffer when they return to Judaism. While living as Christians they were not oppressed and could live without concern for observance of mitzvoth. Now that they have re-joined the Jewish community they face persecution. The threat of persecution, combined with their re-adjustment to the obligations of the Torah, satisfies any requirement for suffering, as per the idea תשובת המשקל.

Rav Ephraim Oshry was  asked after the Holocaust if a person who hid as a Christian should be accepted into the community without their receiving some sort of formal chastisement.

Rav Oshry replied by first citing the Rambam:

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד

….וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם, ואעפ”כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ומה אם עבודת כוכבים שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין, קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה, ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר….

The Rambam makes it very clear that human courts may not punish any sinner who was the victim of coercive force. Additionally, he presents the reasons of Rabbeinu Gershom that by placing sanctions against penitents we may cause them to go back to Christianity. Rav Oshry wrote that he welcomed the penitents to his synagogue. If the penitents wish, they should be encouraged to immerse themselves in  a mikveh and re-accept the mitzvoth, but this is not an absolute necessity.

Thanks to everyone who attended the shiur.

Stuart Fischman

February 20, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 8
Class description

Hello Everyone,

We have been studying the halachot of Kiddush Hashem for several weeks. We have seen the teshuvot of Rav Oshry zt”l who had to decide in the Kovno Ghetto questions of life and death based on the sources which we read.

One of the sins which may never be violated is עבודה זרה. But what is עבודה זרה and what precisely must we avoid even to the point that we will accept martyrdom?

The Rambam was one of the towering figures in Judaism, not only during his lifetime but ever after. One of his earliest works was a letter which he sent to a community which was faced with a decree that all its members say that they accept Islam. The letter is known as איגרת השמד. The background to the letter is that this community was told by a different rabbi ( whose scholarship the Rambam disparages with very harsh language) that saying that one accepts Islam is apostasy and in the category of ייהרג ואל יעבור. Furthermore, anyone who fails to give up his or her life and makes this declaration is considered to be an apostate.

The Rambam disagrees with each of these points. To merely say that someone accepts Islam is not in the category of idolatrous acts which demand martyrdom. The Rambam also ruled that people who are compelled to sin are not to be treated as apostates.

In yesterday’s class  focused on the Rambam’s criteria for determining that the Jews of this community were not required to accept martyrdom. The Rambam wrote that ייהרג ועל יעבור is applied when a Jew is compelled to actively violate a mitzvah. Whether it is an order to bow down before an idol or to eat pork[1] we will tell the person that he or she must accept martyrdom. But the decree that was issued against the community did not order that the Jews actually “do” anything. All that the king ordered was for the Jews to say that they accept Islam. In the Halachic system speech is not considered an action. Therefore, merely saying that one accepts Islam is not defined as an “act” of apostasy and no martyrdom is required.[2] The Rambam wrote that he advises the people of the community to make the declaration and then to immediately leave that kingdom. Even though the declaration itself may not be an act of apostasy, it is obvious that in such an environment it will be impossible to live openly as Jews. It will not be possible to observe the mitzvoth once someone has said that he or she has accepted the Koran. The Jews must leave immediately.

The Rambam did  not view Islam as idolatrous. This is what he writes in Mishen Torah:

רמב”ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא

הלכה ז

גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצות כמו שביארנו יינו אסור בשתייה ומותר בהנייה, ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין, וכן כל עכו”ם שאינו עובד עכו”ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים, אבל אותם העובדים עכו”ם סתם יינם אסור בהנייה.

The ruling of the Rambam was not accepted by everyone. One of the pre-eminent commentators to the Rambam was Rabbi David ben Zimra, an Egyptian sage of the 16th century who is known as the רדב”ז.  The Radbaz strenuously disagreed with these rulings of the Rambam in his responsa:

שו”ת רדב”ז חלק ד סימן צב

(אלף קסג) שאלה שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שאונסים אותו לחזור לדת ישמעאל אם חייב למסור נפשו עליה או דילמא לא כיון שהישמעאלים אינם עובדים ע”ז אדרבא מיחדים את ה’ יחוד שאין בו דופי. כמו שכתב הרמב”ם בתשובה וכן כתב בחיבור שהישמעאלים אינם עובדי ע”ז וכן נראה לעין שמרחיקין ענין ע”ז בתכלית הריחוק וכן מרחיקין ממנו יתברך הגשמות וכל הדומה בראיות ברורות ויש להם בזה חיבורים רבים מקדמוניהם. ואנן לא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא בג’ חמורות שהם עכו”ם ג”ע וש”ד וגם על ש”ד הם מוזהרים ונזהרים ואפילו תימא שיש קצת נשים שהם ערוה לנו ולהם מותרות יהיה נזהר הוא מזה שהרי אין אונסין אותו שיבא על הערוה:

תשובה ראיתי להרחיב לך הדבור בזה לפי שראיתי הדור פרוץ מרובה על העומד ומורים היתר בדבר ואין להם על מה שיסמוכו…..

ומעתה בנדון דידן אומר אני כל שכן הוא דיהרג ואל יעבור אם מפני מצוה אחת של תורה אמרו יהרג ואל יעבור מי שאנסוהו לעזוב כל הדת כולה ולהיות כאחד מעמי הארץ ולכפור בכל תורת משה עאכו”כ שיהרג ואל יעבור. זאת ועוד אחרת שצריך להודות שהיה שם [אצלם] אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת מרע”ה וזו הריסה בכל הדת. ועוד שכיון שינהוג בדתם אפשר שיעבור על החמורות ולאו אדעתיה.

וגדולה מזו אני אומר שאם אונסין לעבור על אחת מכל מצות התורה באומרם שאין תורת משה אמת או שאנחנו החלפנו אותה כאשר הם אומרים ושלא צוה הקדוש ברוך הוא על ככה שחייב למסור את נפשו עליה אפילו להנאת עצמו ובצנעא ושלא בשעת הגזרה. ויגעתי ומצאתי שכתב הריטב”א ז”ל כדברי וז”ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ”י שהם מיחדים [את השם] ע”ז גמורה חשיבא ליהרג ואל ימיר שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו וכל כיוצא בזה ע”ז גמורה היא ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרים לו חלל שבת כדי לעבור על דתך לא שיאמרו לו חלל שבת [שתהי’] כמודה שאין תורתך אמת ולא צוה הקדוש ברוך הוא לשמור את השבת כך שמעתי עד כאן לשונו ז”ל. והרי זה ממש שאלתך ומינה לא תזוז…..

The Radbaz bases his view of the matter on the Ritva, one of the great Spanish commentators to the Gemarah. Whereas the Rambam says that only actions require martyrdom the Ritva ( and the Radbaz following him) say that declarations regarding faith carry even more significance. If one must accept martyrdom to avoid violating a single prohibition, all the more so must one accept martyrdom to avoid denying the validity of the entire Torah. Islam, they wrote, is as pernicious as any idolatrous cult. Islam denies the Torah. Islam declares that the Torah has been replaced by the Koran. How can any Jew declare that he or she accepts Islam? The Radbaz ruled that one must accept martyrdom before saying that he or she accepts Islam.

The Rambam was certainly not indifferent to doctrinal matters. It was he after all who compiled the list of thirteen principles of Judaism which everyone must accept. However when it comes to the prohibition of חילול ה’ he ruled that this prohibition applies only to actions and not to speech.

It would seem that the Halacha is not like the Rambam. We have seen in a previous shiur this ruling of the Shulchan Aruch:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז

סעיף ב

אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו.

It is forbidden to claim that one is a Gentile in order to escape death.

It seems to me that not so long ago it would have been necessary to consider the place of Communism in this discussion. Communism is of course an atheistic ideology. If a Jew lived in a Communist country could he say, “I am a Communist.” According to the Radbaz this would apparently be a matter of ייהרג ואל יעבור. To accept Marxism is to accept its view on Hashem and the Torah ( which was not favourable). On the other hand perhaps the Rambam would say that it is not ייהרג ואל יעבור  since statements do not fall into the category of ייהרג ואל יעבור.

I don’t know how the Rambam would have ruled if he  would have been asked during the Holocaust if a person could claim to be a Christian. I also do not know what he would have said to Jews living behind the Iron Curtain.

Thanks to everyone who participated in the shiur.

Stuart Fischman

[1] When the circumstances are one of שמד.

[2] The Rambam adds that the king is aware that the Jews are not at all sincere when they make this declaration. However it seems that his emphasis is on the fact that no actions were demanded of the Jews.

February 27, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 9
Class description

Hello Everyone,

In yesterday’s shiur we discussed the story of Mordechai in light of the laws of Kiddush Hashem which we have been studying. Mordechai, we are told, refused to bow down to Haman and therefore Haman resolved to kill not only Mordechai but the entire Jewish people.

אסתר פרק ג

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

(ב) וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:

(ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ:

(ד) וַיְהִי באמרם כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי:

(ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה:

(ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי:

The Midrash asks why did Mordechai refuse to bow down to Haman. There is no prohibition against bowing down to people. The Midrash explains that Haman has an idol pinned to his garments and by bowing down to Haman, Mordechai would be bowing to the idol.

אסתר רבה (וילנא) פרשה ו

יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הה”ד לא יכרע ולא ישתחוה וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי לומר יהודי יחידי…

The Gemara in masechet Sanhedrin presents a slightly different explanation for Mordechai’s refusal to bow before Haman. The suggyah there says that Haman made himself into a god.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סא עמוד ב

איתמר העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור

אביי אמר חייב דהא פלחה

רבא אמר פטור אי קבליה עליה באלוה אין אי לא לא (סימן עב”ד ישתחו”ה למשי”ח )

ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן העובד עבודה זרה אחד העובד כו’ מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה

ורבא אמר לך לא כדמתרץ רבי ירמיה אמר אביי מנא אמינא לה דתניא לא תשתחוה להם להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר ולא תעבדם  והא המן מיראה הוה נעבד ורבא כהמן ולא כהמן כהמן דאיהו גופיה עבודה זרה ולא כהמן דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה

The discussion about Haman is part of a debate between Abayei and Rava. According to Abayei, if a person worships an idol out of fear or because of love he is nonetheless liable and can be put to death. According to Rava the person is not put to death in such a case. Both Abayei and Rava cite ברייתאות to support their positions. Each ברייתא cites the episode with Haman,

There is a rule in Halacha that we hold like Rava when he is opposed by Abayei (except in six cases). Since this is the case the Tosafot ask why didn’t Mordechai bow to Haman? The order to bow to Haman was a royal decree, and the refusal to bow was punishable by death. Was that not a case of bowing “out of fear” and not forbidden according to Rava? The Tosafot give two answers to this question. The first answer is that Rava accepts the Midrash that Haman had idols pinned to his garment. The second answer is that even if the situation was not one which had an איסור מיתה there was still a mitzvah of Kiddush Hashem to fulfil by not bowing to Haman.

In medieval Europe the Jews often had to deal with nobles and clergy who had crosses on their garments. The question was whether Jews could bow to them or remove their hats out of respect.  The תרומת הדשן addressed this question. He wrote that one should avoid bowing to these personages. But he did cite the ruling of Rav Yitzchak of Oppenheim who said that it is permitted to bow . Rav Yitzchak said that it was known that when the Jews bow to these people they are bowing to the person and not to the crosses.However, Rav Yitzchak advised people to stand up when they enter the room so that when the noblemen enters the Jews are already standing, and they are not standing for the cross.

The Terumat Hadeshen wrote that he did not find Rav Yitzchak’s leniency persuasive. The Gemarah says that if a person drops his wallet in front of an idol one may not bend down to pick up the wallet since it look as if the person is bowing to the idol. Bowing to the person who wears a cross is no different from bending down to pick up one’s wallet.

The Terumat Hadeshen added that there is another possible leniency. The Raavyah ruled that the crosses on people’s garments are not actually worshipped, they are more like symbols than idols. The Terumat Hadeshen accepted this ruling but he was not certain that this ruling would permit bowing down before these images.

The Rema in Shulchan Aruch accepted the ruling of the Terumat Hadeshen

הגה: י”א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין, כגון בדין זה, אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה, מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור. (ר”ן פ”ק דעב”ז). שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם, או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים, אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם, רק בדרך שאינו נראה, כמו שנתפזרו מעותיו; או שיקום לפניהם קודם בואם. וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם (ת”ה סימן קצ”ו /קצ”ז/) ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדים עבודת כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לעבודת כוכבים, רק להשר (שם בשם ר”י מאפנו”ם ומהרי”ו). וטוב להחמיר כסברא הראשונה.

Happy Purim to all.

Stuart Fischman

March 6, 2018 5:00 pm - 6:00 pm
Martyrdom in Halacha: From the Bible until Today: Lesson 10
Class description

Hello Everyone,

Yesterday’s shiur was our final one in the series on Kiddush Hashem.

Kiddush Hashem is associated with the heroic acts of martyrs. From the עשרה הרוגי מלכות of Roman times through the period of the Holocaust and the persecution of the Soviet Union a cursory reading of Jewish history will make one acquainted with people who gave their lives for Hashem.

But is this the only way to fulfil the mitzvah of Kiddush Hashem? Is there a way for people who don’t face murderous authorities to sanctify Hashem’s name? The Sfat Emet said that there certainly is a way for anyone to fulfil the mitzvah:

שפת אמת ויקרא פרשת אמור שנה תרלח

בפסוק ולא תחללו כו’ ש”ק ונקדשתי בתוך בנ”י כו’. מ”ע לקדש שמו ית’ כמ”ש מסור עצמך וקדש שמי. ובוודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון רק שהמצוה לקדש שמו ית’….

The Rambam tells us how to fulfill this mitzvah every day:

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה

הלכה י

כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה’, ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים, וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם.

הלכה יא

ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה’ ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

Martyrdom is one form which the mitzvah can take. But there are other forms as well. A person whose behavior inspires others to follow the Torah sanctifies Hashem’s name. The Rambam quotes the pasuk:

ישעיהו פרק מט

(ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר:

Hashem takes pride in those whose behaviour is so inspirational to others.

The third type of Kiddush Hashem is private. When a person is alone, when there is no peer pressure or aim to impress others, and a person either refrains from sin or performs a mitzvah this is a Kiddush Hashem. The behaviour which is motivated solely and purely by the desire to observe Hashem’s law sanctifies His Name.

This is at first glance a surprising perspective on Kiddush Hashem. Kiddush Hashem is usually associated with martyrdom or with exemplary behaviour. In either case the act of Kiddush Hashem is marked by the impression that it leaves on those who witness it. How can an act done in private be equated to an act which is done publicly?

This question is addressed in an essay titled “Catharsis” which was written by Rav Soloveitchik zt”l. [1] Rav Soloveitchik zt”l explains that the Torah’s idea of heroism is very different from the idea of the hero in Western culture. In Western culture the hero performs remarkable acts before an adoring audience. As the Rav zt”l understood it, the need for a hero with super-human abilities is the result of impatience with human limits. The audience which wishes to be entertained by stories of heroes wishes for at least a fantasy existence in which the impossible can be achieved.

The Jewish idea of the hero is very different. Jewish heroism is the willingness to give up what one has struggled to attain. In Judaism the hero is the one who yields what or she might have. A young couple finally marries. The bride and groom look forward to the consummation of their marriage, but then the bride notices a drop of menstrual blood. Instead of embracing the bride and groom physically separate for the required number of days. No one witnesses this sacrifice. No one will ever know about it or congratulate them. This act of yielding, this renunciation of pleasure which was so close to realization, is the Jewish ideal of heroism.

Martyrdom is the supreme act of Kiddsuh Hashem. We have seen this in the previous shiurim. But what the Rambam and Rav Soloveitchik teach us is that we should not allow ourselves to confuse Kiddush Hashem with the Western idea of the “hero.” The everyday sacrifices that “ordinary” Jews make in order to observe the Torah are precious- they are also acts of Kiddush Hashem.

I would like to extend our condolences to the Honeyman family on the death of Mr. Leonard Honeyman- Sasha Mendel ben Rafool Kuppel.

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

Stuart Fischman

[1] It can be read on-line at this web-site:

http://traditionarchive.org/news/originals/Volume%2017/No.%202/Catharsis.pdf

Rabbi Dr. Stuart Fischman graduated from Yeshiva University in 1980 and the dental school of Columbia University in 1985. In 1989 he began studying and teaching at Yeshivat Hamivtar and now studies and teaches at Yeshivat Machanaim in Efrat. He has rabbinic ordination from Rav Zalman Nechemia Goldberg.