• September 21, 2020
  • 3 5781, Tishrei
  • פרשת ויגש

Lesson 1

Hello Everyone,

Today was our first shiur on the halachot of Kiddush Hashem. Kiddsuh Hashem is one of the most serious halachot which we need to consider since it is literally a matter of life and death.

Kiddsuh Hashem as a Halachic imperative cannot be discussed without discussing a second imperative, the imperative of “.וחי בהם” Both of these  mitzvot come from verses in Vayikra:

ויקרא פרק יח

(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה’:

ויקרא פרק כב פסוק לב

וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם:

Today’s shiur ( and next week’s as well in all likelihood) was focused on finding the balance between the Torah’s emphasis on the preservation of life at the expense of observing the mitzvot (which is learned from וחי בהם) and the mitzvah of martyrdom (which is learned from ונקדשתי” “). The tension which arises from the collision of these two values is expressed poignantly (if not tragically) in the dialogue between Rabbi Yishmael and his nephew:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב

מיתיבי לא ישא ויתן אדם עם המינין ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה

מעשה בבן דמא בן אחותו של ר’ ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר’ ישמעאל וא”ל ר’ ישמעאל אחי הנח לו וארפא ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת

קרא עליו ר’ ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש

שאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו[1]

אמר מר לא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש איהו נמי חויא טרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל

ומאי ה”ל למימר וחי בהם ולא שימות בהם

ור’ ישמעאל הני מילי בצינעא אבל בפרהסיא לא דתניא היה רבי ישמעאל אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת”ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא ת”ל ולא תחללו את שם קדשי

Rabbi Yishmael’s nephew , בן דמא ,was bitten by a snake. He was approached by a certain Ya’akov of Kfar S’chanyah who offered to cure him. The Gemarah says that Ya’akov was a מין which in this case means an early adherent of Christianity.[2] Rabbi Yishmael refused to allow Ya’akov to approach his nephew, בן דמא. בן דמא appealed to his uncle to allow Ya’akov to cure him, promising to prove to Rabbi Yishmael with a verse from the Torah that this is permitted. As it turned out, Ben Dama died before Ya’akov could attempt to cure him and Rabbi Yishmael announced that Ben Dama was fortunate because he died without sinning.

The Gemrah asks, what pasuk was Ben Dama going to cite to his uncle? The Gemarah answers that he was going to cite “.וחי בהם” The Gemarah then presents us with Rabbi Yishmael’s position. Rabbi Yishmael held that וחי בהם is operative only when a person is threatened by a non-Jew in a non-public[3] setting. In such a circumstance a person may even worship an idol. However when a person is threatened with death if he does not worship an idol publicly, he must accept death because to worship the idol would be a violation of “ וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי… [4]

The Gemrah discusses Kiddush Hashem in greater detail in masechet Sanhedrin:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה לא

והא תניא אמר רבי ישמעאל מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא תלמוד לומר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי

אינהו דאמור כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך

גילוי עריות ושפיכות דמים כדרבי דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור רוצח גופיה מנא לן סברא הוא דההוא דאתא לקמיה דרבה ואמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת השמד אבל בשעת השמד אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אמר רבי יוחנן

אפילו שלא בשעת השמד לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבא בר יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא וכמה פרהסיא אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם

The Gemarah in Sanhedrin presents the opinion of ר”ש בן יהוצדק . He holds that there are three sins which may never be violated under any circumstances. They are idolatry, forbidden sexual relations and murder. With regard to the other mitzvot, the halacha is as follows.

If the gentile threatens the Jew to sin for the gentile’s own benefit (for example, he orders him on pain of death to cook his meal on Shabbat) then the Jew should violate the Sabbath and cook the meal. If however the gentile orders the Jew to sin simply because he wants the Jew to sin then, if this is happening publicly, the Jew must refuse to sin and accept martyrdom. If this is not being done publicly then the Jew should violate the mitzvah.

The Rambam and Shulchan Aruch hold like the view of ר”ש בן יהוצדק and the suggyah in masechet Sanhedrin.

The last issue which we discussed yesterday was the question if one can be “מחמיר” by Kiddush Hashem? Is there any sort of merit to refusing to violate a mitzvah when threatened with death in a situation when the Gemarah says one may violate the mitzvah?

The Rambam is emphatic in his rejection of this possibility:

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה

הלכה ד

כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו….

Other Rishonim say that a person can choose to be מקדש השם where it is not obligatory:

ספר מצוות קטן מצוה ג

ושאר מצות בצנעה יעבור ואל יהרג, אם ירצה. אבל מדת חסידות שלא יעבור

ספר החינוך פרשת אמור מצוה רצו

מצות קידוש השם

….ומה שמצינו מעשים לחסידים הראשונים שנהרגים על ביטול מצוה, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה, מה לך יוצא ליסקל, על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליצלב, על שנטלתי את הלולב, מדת חסידות עשו הם, וראו שהדור היה צריך לכך, והיו חכמים גדולים ראויין לכך להורות על זה. שאלמלא כן שהיו גדולים וחכמים, לא היו רשאין למסור נפשם למות, שלא לכל אדם יש רשות ליהרג במה שלא חייבונו זכרונם לברכה ליהרג עליו, ולא עוד אלא שמתחייב בנפשו הוא. …..

The Shulchan Aruch, which as a rule accepts the opinions of the Rambam, rules that one may accept Kiddush Hashem where it is not obligatory:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז

…ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג, רשאי, אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת.

This is a summary of yesterday’s shiur. Thanks to everyone who participated.

Stuart Fischman

 

 

 

[1] This phrase comes to explain the difference between paganism and מינות . It is permitted to obtain care from a pagan healer once it is ascertained that he has no homicidal intent. On the other hand it is forbidden to have anything at all to do with מינים because they may lead a person astray.

[2] The word “מין” was used to describe , as a rule the early Christians.  This can be seen in uncensored works of the Rishonim (such as the Mossad HaRav Kook edition of the Ritva) on our suggyah who explain that יעקב was a follower of Jesus and was going to heal בן דמא by praying to him.

[3] That is to say, when a person is threatened in front of fewer than 10 Jews.

[4] The Tosafot oint out that Ya’akov apparently offered to publicly cure בן דמא.