• September 21, 2020
  • 3 5781, Tishrei
  • פרשת ויגש

Lesson 2

Hello Everyone,

When we learn the halachot of Kiddush Hashem we are learning Torah but “Halachah l’Ma’aseh” –“practical halachah.” In the previous semester we studied the laws of בשר בחלב which is of course very practical. We all need to know how to manage our kitchens in order to avoid any problems of kashrut. But, baruch Hashem, we are no longer faced having to make literally life-or-death choices as gentiles lay siege to our synagogues.

This was not the case in medieval Europe. The Poskim of that era were called upon to decide how we should respond when we were being forced to accept baptism. And the rabbis did not always agree on what the  proper response should be. We saw last week that the Rambam and Ashkenazi authorities disagreed about accepting martyrdom when this is not needed according to the Gemarah. The Rambam held that Kiddush Hashem is a mitzvah only in the circumstances described in the Gemarah. In any other case dying to avoid violating a mitzvah is suicide. The Ashkenazi authorities wrote that accepting martyrdom in those cases is viewed as Kiddush Hashem.

Until now we have only dealt with Kiddush Hashem when the gentile will kill the Jew who refuse to sin. Yesterday we discussed the question whether a person may take his or her own life out of fear that she may waver at the critical moment and yield to the gentile threats. An even more chilling question is whether one may kill one’s own children out of fear that the gentiles may seize them and raise them as non-Jews. This chilling testimony from the period demonstrates how these halachot were part of everyday life:

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק ט פסוק ה

(ה) ואך את דמכם וגו’. אזהרה לחונק עצמו ואמרו בב”ר יכול אפי’ כחנניה מישאל ועזריה ת”ל אך פירוש יכול אפילו כמו אלו שמסרו עצמן לקדוש השם שלא יוכל לחבול בעצמו אם הוא ירא שלא יוכל בעצמו לעמוד בנסיון ת”ל אך כי בשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג עצמו. וכן בשאול בן קיש שאמר לנערו שלוף חרבך ודקרני בה וכו’ ת”ל אך שאם ירא אדם שמא יעשו לו יסורין קשים שלא יוכל לסבול ולעמוד בנסיון שיכול להרוג את עצמו. ומכאן מביאין ראיה אותן ששוחטין התינוק בשעת הגזירה. ויש שאוסרין ומפרשים כן יכול כחנניה וחבריו שכבר נמסרו למיתה ת”ל אך אבל אינו יכול להרוג את עצמו יכול כשאול שמסר עצמו למיתה ת”ל אך פי’ שאינו יכול לחבול בעצמו כלל ושאול שלא ברשות חכמים עשה, מהר”ש בר אברהם המכונה אוכמן.

ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד כי היה ירא שיעבירום על דת והיה רב אחד עמו והיה כועס עליו ביותר וקראו רוצח והוא לא היה חושש. ואמר אותו רב אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפסוהו עכו”ם והיו פושטין עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואחר כך נתבטלה הגזרה ואם לא שחט אותן התינוקות היו ניצולין:

The דעת זקנים discusses two questions. If a person is threatened with torture if he refuses to accept baptism and he is afraid that he will not be able to withstand the torture, may he commit suicide? Some authorities said in this case suicide is permitted and others forbade it. The second question is whether it is permitted to kill children rather than have them taken away by the gentiles? Again some authorities said that this is permitted and others forbade this act.

Another question which we saw was the permissibility of fleeing a community facing forced conversion. If one flees is this an act of cowardice? Is this a failure to be מקדש ה’? Is this a betrayal of the community? Or perhaps is this the way to fulfil the mitzvah of וחי בהם?  The פתחי תשובה addressed this question citing the שבות יעקב:

פתחי תשובה יורה דעה סימן קנז

(ח) יהרג ואל יעבור ע’ (בתשובת שבות יעקב ח”ב סימן ק”ו) שנשאל פעם אחת שגזרו עליהם גזירה להעברת דת שמחוייבים ליהרג ולא לעבור ומקצתן יכולין לברוח אי מחוייבים לברוח כדי להציל נפשם דלא יהיו כמאבד עצמו לדעת או נימא דאל יפרשו מן הצבור שמחוייבים למסור את נפשם על קידוש השם והשיב דאף דמדברי התו’ בפסחים דף נ”ג ע”ב גבי חנניה מישאל ועזריה מבואר דאפילו יכולין להמלט על נפשם אין לברוח זה אינו דוודאי היכא דאפשר לקיים שניהם שלא לעבור על המצוה ולקיים וחי בהם עדיף ודברי התוס’ אפשר לתרץ ומ”מ אם רוצה להחמיר ע”ע שלא לברוח ולמסור נפשו לקדש השם ברבים שממנו ילמדו אחרים לא מקרי מאבד עצמו לדעת ע”ש:

We saw from the sources that we studied yesterday that the Jews of medieval Europe faced terrible tests of their faith in Hashem. If we exist as a  people it is a testimony to their adherence to the Torah in the face of oppression.

We ended the shiur with this passage from the writings of Rav Moshe Shternbuch שליט”א:

שו”ת שרידי אש חלק ב סימן לד

ויש לחקור – אי יחיד רוצה למסור נפשו כדי להציל חבירו אי רשאי או לא, דבכל מקום דקיימא לך יעבור ואל יהרג איפליגו המפרשים אי יכול להחמיר על עצמו או לא, [עמוד תכד] דהרמב”ם וסיעתו סוברים דמתחייב בנפשו, והתוספות ורא”ש סוברים דמיקרי חסיד.

ובאמת יש לתמוה היאך יכול היחיד להחמיר על עצמו כיון דהתורה התירה, וכדכתיב “וחי בהם” ודרשו חז”ל “וחי בהם ולא שימות בהם”, הא הוה מאבד עצמו לדעת, ואטו חולה שיש בו סכנה יכול להחמיר על עצמו שלא להתרפאות באיסורין או לחלל את השבת, הא ודאי מיקרי מאבד עצמו לדעת. ושוב קשה, היאך פסקו הפוסקים דבשאר איסורין ומחמיר על עצמו נקרא חסיד, הא התורה התירה, והיה לן לומר דמיקרי מאבד עצמו לדעת (שוב מצאתי שהפר”ח בהגהותיו על הרמב”ם מקשה כן, ומסיק מזה להלכה כהרמב”ם דהמחמיר מתחייב בנפשו)?

אמנם נראה פשוט דטעם הפוסקים שהתירו הוא, משום דס”ל דלא מיקרי מאבד עצמו לדעת אלא במקום דממית עצמו בלי תועלת רק קץ ומיאס בחיי עולם הזה, אבל במקום דהמית עצמו כדי לקדש שם שמים לא מיקרי מאבד עצמו לדעת. וכן דרשו בילקוט על האי קרא “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” יכול כחנניה מישאל ועזריה ת”ל אך, עיין שם. והיינו משום דכוונתם לקדש שם שמים שוב לא מיקרי מאבד עצמו לדעת, אבל חולה שיש בו סכנה המחמיר על עצמו לא קידש בזה שם שמים, דהתורה התירה פיקוח נפש, ורק באנסוהו עכו”ם אף דהתירה תורה מכל מקום אם לא רצה להיכנע לעכו”ם – קידש שם שמים, ותו לא מיקרי מאבד עצמו לדעת [טז].

As we learned, the Rambam and the Ashkenazi rabbis disagreed over the question of accepting martyrdom in a situation that the Gemarah does not require such action. The Rambam says that to do do is in effect an act of suicide. It is a terrible sin and not a mitzvah at all. What then is the reason for the Ashkenazi ruling? Why do they seemingly ignore the rule of “?וחי בהם”

Rav Shternbuch suggests that in the view of the Ashkenazi rabbis suicide is a pointless taking of one’s life. For example, if a person is ill on Shabbat we apply “וחי בהם”  and say that it is an absolute obligation to violate the Shabbat to save the person’s life. Nobody could ever say that it would be a קידוש ה’ to observe the Shabbat and allow the person to die. Even the sick person himself does not have the option of choosing to die in honor of the Shabbat.

In the case of gentiles forcing a person a person to sin where the situation is not “classic Kiddush Hashem” ( for example if the Jew is being forced to eat pork but it is not in the presence of ten Jews) his or her death may be viewed as an example of loyalty to the Hashem and so is not pointless. A death which may inspire others is not viewed as suicide according to the Ashkenazi Poskim.

This is a summary of yesterday’s class. Thanks to everyone who participated.

Stuart Fischman