• September 21, 2020
  • 3 5781, Tishrei
  • פרשת ויגש

Lesson 7

Hello Everyone,

In yesterday’s shiur we studied the subject of how Jews should be treated when they choose to return to the Jewish community if they converted to another faith to escape death.

I think that we can understand the sensitivity of this issue. If a Jew escaped the persecution of his fellow Jews by accepting the religion of the oppressors how should he be received when he returns to his people? I imagine that people who survived attacks by marauding Crusaders of murderous members of the SS may not have been very welcoming towards people who accepted Christianity in order to save their lives. Did the people whose family members accepted death and heroically fulfilled the mitzvah of Kiddush Hashem need to ignore the apostasy of those who failed this most difficult test?

This question was addressed in the 10th century by Rabbeinu Gershom and in the 20th century by Rav Oshry. The discussion begins with a suggyah in masechet Menachot:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד א

מתני’ הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואין צריך לומר לדבר אחר שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה’ בירושלים כי אם אכלו מצות (בקרב) +מסורת הש”ס [בתוך]+ אחיהם הרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלין ולא מקריבין

During the Second Temple period besides the בית המקדש  there was a competing temple in Alexandria. The Mishna tells us that Kohanim who worked in that temple as well as Kohanim who served in pagan temples were not permitted to work in the Beit Hamikdash.

The Tosafot quote a work titled Sefer Hazahir who ruled, based on this Mishna, that Kohanim who converted to other religions lose their privileges. They are not called to read first from the Torah and they may not perform The Priestly Blessing. The Rambam also rules like this:

רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ג

העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו’, וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות וגו’, וברכה כעבודה היא שנאמר לשרתו ולברך בשמו, וכן כהן שהמיר לעכו”ם אף על פי שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם, ושאר העבירות אין מונעין.

Rabeinu Gershom ruled that we must allow the Kohanim who repent to return to their former status. He gave two reasons for this ruling. First, he said thatwe have no basis for applying the rule of the Mishna which discusses the Beit HaMikdash to the synagogue service. Second, he said that we must be welcoming to penitents. If we treat the penitents differently from other Kohanim they may return to Christianity out of resentment. Rabbeinu Gershom points out the that it is absolutely forbidden to remind a penitent of his former behaviour and misdeeds. This is the prohibition of אונאת דברים. To deny a penitent Kohen the first עליה לתורה would be a violation of אונאת דברים.

The question was posed a few centuries later to the תרומת הדשן who was the leading Posek of the 14th century in central Europe. He was asked how to receive penitents. He quoted the סמ”ק who made the following interesting point. There are people who claimed that penitents must do something to be re-admitted to the Jewish community. Specifically they were asked to accept a certain amount of fasts and other afflictions. I think that this expectation was based on the idea of   תשובת המשקל which was espoused by the Chasidei Ashkenaz and codified in the ספר הרוקח.

The Terumat Hadeshen advised the people who sent the question not to be carried away with the idea of תשובת המשקל :

יראה דאין להוסיף ולהרבות עליו יותר מדי

The Terumat Hadeshen said, quoting the סמ”ק, that penitents actually suffer when they return to Judaism. While living as Christians they were not oppressed and could live without concern for observance of mitzvoth. Now that they have re-joined the Jewish community they face persecution. The threat of persecution, combined with their re-adjustment to the obligations of the Torah, satisfies any requirement for suffering, as per the idea תשובת המשקל.

Rav Ephraim Oshry was  asked after the Holocaust if a person who hid as a Christian should be accepted into the community without their receiving some sort of formal chastisement.

Rav Oshry replied by first citing the Rambam:

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד

….וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם, ואעפ”כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ומה אם עבודת כוכבים שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין, קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה, ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר….

The Rambam makes it very clear that human courts may not punish any sinner who was the victim of coercive force. Additionally, he presents the reasons of Rabbeinu Gershom that by placing sanctions against penitents we may cause them to go back to Christianity. Rav Oshry wrote that he welcomed the penitents to his synagogue. If the penitents wish, they should be encouraged to immerse themselves in  a mikveh and re-accept the mitzvoth, but this is not an absolute necessity.

Thanks to everyone who attended the shiur.

Stuart Fischman