• September 21, 2020
  • 3 5781, Tishrei
  • פרשת ויגש

Lesson 8

Hello Everyone,

We have been studying the halachot of Kiddush Hashem for several weeks. We have seen the teshuvot of Rav Oshry zt”l who had to decide in the Kovno Ghetto questions of life and death based on the sources which we read.

One of the sins which may never be violated is עבודה זרה. But what is עבודה זרה and what precisely must we avoid even to the point that we will accept martyrdom?

The Rambam was one of the towering figures in Judaism, not only during his lifetime but ever after. One of his earliest works was a letter which he sent to a community which was faced with a decree that all its members say that they accept Islam. The letter is known as איגרת השמד. The background to the letter is that this community was told by a different rabbi ( whose scholarship the Rambam disparages with very harsh language) that saying that one accepts Islam is apostasy and in the category of ייהרג ואל יעבור. Furthermore, anyone who fails to give up his or her life and makes this declaration is considered to be an apostate.

The Rambam disagrees with each of these points. To merely say that someone accepts Islam is not in the category of idolatrous acts which demand martyrdom. The Rambam also ruled that people who are compelled to sin are not to be treated as apostates.

In yesterday’s class  focused on the Rambam’s criteria for determining that the Jews of this community were not required to accept martyrdom. The Rambam wrote that ייהרג ועל יעבור is applied when a Jew is compelled to actively violate a mitzvah. Whether it is an order to bow down before an idol or to eat pork[1] we will tell the person that he or she must accept martyrdom. But the decree that was issued against the community did not order that the Jews actually “do” anything. All that the king ordered was for the Jews to say that they accept Islam. In the Halachic system speech is not considered an action. Therefore, merely saying that one accepts Islam is not defined as an “act” of apostasy and no martyrdom is required.[2] The Rambam wrote that he advises the people of the community to make the declaration and then to immediately leave that kingdom. Even though the declaration itself may not be an act of apostasy, it is obvious that in such an environment it will be impossible to live openly as Jews. It will not be possible to observe the mitzvoth once someone has said that he or she has accepted the Koran. The Jews must leave immediately.

The Rambam did  not view Islam as idolatrous. This is what he writes in Mishen Torah:

רמב”ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא

הלכה ז

גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצות כמו שביארנו יינו אסור בשתייה ומותר בהנייה, ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין, וכן כל עכו”ם שאינו עובד עכו”ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים, אבל אותם העובדים עכו”ם סתם יינם אסור בהנייה.

The ruling of the Rambam was not accepted by everyone. One of the pre-eminent commentators to the Rambam was Rabbi David ben Zimra, an Egyptian sage of the 16th century who is known as the רדב”ז.  The Radbaz strenuously disagreed with these rulings of the Rambam in his responsa:

שו”ת רדב”ז חלק ד סימן צב

(אלף קסג) שאלה שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שאונסים אותו לחזור לדת ישמעאל אם חייב למסור נפשו עליה או דילמא לא כיון שהישמעאלים אינם עובדים ע”ז אדרבא מיחדים את ה’ יחוד שאין בו דופי. כמו שכתב הרמב”ם בתשובה וכן כתב בחיבור שהישמעאלים אינם עובדי ע”ז וכן נראה לעין שמרחיקין ענין ע”ז בתכלית הריחוק וכן מרחיקין ממנו יתברך הגשמות וכל הדומה בראיות ברורות ויש להם בזה חיבורים רבים מקדמוניהם. ואנן לא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא בג’ חמורות שהם עכו”ם ג”ע וש”ד וגם על ש”ד הם מוזהרים ונזהרים ואפילו תימא שיש קצת נשים שהם ערוה לנו ולהם מותרות יהיה נזהר הוא מזה שהרי אין אונסין אותו שיבא על הערוה:

תשובה ראיתי להרחיב לך הדבור בזה לפי שראיתי הדור פרוץ מרובה על העומד ומורים היתר בדבר ואין להם על מה שיסמוכו…..

ומעתה בנדון דידן אומר אני כל שכן הוא דיהרג ואל יעבור אם מפני מצוה אחת של תורה אמרו יהרג ואל יעבור מי שאנסוהו לעזוב כל הדת כולה ולהיות כאחד מעמי הארץ ולכפור בכל תורת משה עאכו”כ שיהרג ואל יעבור. זאת ועוד אחרת שצריך להודות שהיה שם [אצלם] אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת מרע”ה וזו הריסה בכל הדת. ועוד שכיון שינהוג בדתם אפשר שיעבור על החמורות ולאו אדעתיה.

וגדולה מזו אני אומר שאם אונסין לעבור על אחת מכל מצות התורה באומרם שאין תורת משה אמת או שאנחנו החלפנו אותה כאשר הם אומרים ושלא צוה הקדוש ברוך הוא על ככה שחייב למסור את נפשו עליה אפילו להנאת עצמו ובצנעא ושלא בשעת הגזרה. ויגעתי ומצאתי שכתב הריטב”א ז”ל כדברי וז”ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ”י שהם מיחדים [את השם] ע”ז גמורה חשיבא ליהרג ואל ימיר שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו וכל כיוצא בזה ע”ז גמורה היא ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרים לו חלל שבת כדי לעבור על דתך לא שיאמרו לו חלל שבת [שתהי’] כמודה שאין תורתך אמת ולא צוה הקדוש ברוך הוא לשמור את השבת כך שמעתי עד כאן לשונו ז”ל. והרי זה ממש שאלתך ומינה לא תזוז…..

The Radbaz bases his view of the matter on the Ritva, one of the great Spanish commentators to the Gemarah. Whereas the Rambam says that only actions require martyrdom the Ritva ( and the Radbaz following him) say that declarations regarding faith carry even more significance. If one must accept martyrdom to avoid violating a single prohibition, all the more so must one accept martyrdom to avoid denying the validity of the entire Torah. Islam, they wrote, is as pernicious as any idolatrous cult. Islam denies the Torah. Islam declares that the Torah has been replaced by the Koran. How can any Jew declare that he or she accepts Islam? The Radbaz ruled that one must accept martyrdom before saying that he or she accepts Islam.

The Rambam was certainly not indifferent to doctrinal matters. It was he after all who compiled the list of thirteen principles of Judaism which everyone must accept. However when it comes to the prohibition of חילול ה’ he ruled that this prohibition applies only to actions and not to speech.

It would seem that the Halacha is not like the Rambam. We have seen in a previous shiur this ruling of the Shulchan Aruch:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז

סעיף ב

אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו.

It is forbidden to claim that one is a Gentile in order to escape death.

It seems to me that not so long ago it would have been necessary to consider the place of Communism in this discussion. Communism is of course an atheistic ideology. If a Jew lived in a Communist country could he say, “I am a Communist.” According to the Radbaz this would apparently be a matter of ייהרג ואל יעבור. To accept Marxism is to accept its view on Hashem and the Torah ( which was not favourable). On the other hand perhaps the Rambam would say that it is not ייהרג ואל יעבור  since statements do not fall into the category of ייהרג ואל יעבור.

I don’t know how the Rambam would have ruled if he  would have been asked during the Holocaust if a person could claim to be a Christian. I also do not know what he would have said to Jews living behind the Iron Curtain.

Thanks to everyone who participated in the shiur.

Stuart Fischman

[1] When the circumstances are one of שמד.

[2] The Rambam adds that the king is aware that the Jews are not at all sincere when they make this declaration. However it seems that his emphasis is on the fact that no actions were demanded of the Jews.